השבת היא הרבה יותר מיום מנוחה. בתורה היא ניתנה כסימן ברית בין אלוהים לעם ישראל – סמל להשתייכות, לקדושה וליחס שלנו עם הבורא. אבל מה המשמעות האמיתית של "לזכור ולשמור את יום השבת"? ומה הקשר בין השבת שבתורה לבין המנוחה שהברית החדשה מדברת עליה?

בישעיהו הנביא, עם ישראל נקרא שוב ושוב “עבד ה׳”. אבל בפרקים נ״ב–נ״ג מופיע תיאור שונה לגמרי: עבד אחד, עם סיפור חיים, סבל, שתיקה, וטוהר מוסרי מוחלט. האם ישעיה מדבר כאן על עם שלם או על דמות ייחודית שמגשימה את השליחות שישראל נקרא אליה?