האם שמתם לב שיש שושלת אחת בתנ״ך שנעה אחרת? בעוד כולם מדברים על שם משפחה, על ״מי היה האבא של״, יש רגעים שבהם דווקא האישה היא זו שנושאת את השם, את האמונה, ואת הגאולה. מדוע היהדות עוברת דרך האם? מבנות צלופחד שאמרו ״לא ייגרע שם אבינו״, ועד בנות ברזילי הגלעדי שהעניקו שם לשושלת כהנים: התנ״ך מלא ברגעים שבהם נשים צנועות ואמיצות הופכות להיות העוגן של ההמשכיות הרוחנית. ובתוך הסיפור הגדול הזה, מגיעה הבחירה האלוהית: המשיח ירד לעולם דרך אישה. מרים: פשוטה, עדינה, מלאת אמונה. כמו חנה, כמו א

האם אפשר למצוא תקווה אמיתית בתוך החושך? ישעיהו הנביא מדבר על אור גדול שיזרח על יושבי צלמוות – נבואה על הילד שייוולד, המושיע שיביא שלום...