״כל האימפריות הגדולות נכחדות מבפנים״ — טרי בראדשו.
בין אם המימרה הזו מדויקת או לא, היא בהחלט הולמת את רוח התקופה במדינת ישראל שלאחר אותה שבת חשוכה, ב7 באוקטובר 2023, כב׳ בתשרי.
כנראה שלעולם לא נדע אם האסון שפקד אותנו הוא תוצאה ישירה של השסע העמוק שהלך ונפער בינינו במהלך החודשים שקדמו למתקפה הנפשעת ביותר בתולדות המדינה, אך האם היה למישהו צל של ספק באשר למצב העגום שהיינו שרויים בו לפני שאירע האסון הנורא? במילים אחרות, האם ה7 באוקטובר הוא תאריך הטרגדיה, או תאריך הסיום שלה?
מבלי להמעיט בחומרת הזוועות וחשיבות האירוע, מדינת ישראל לעולם לא תחדל להתקיים, ולו לשנייה בודדה בשל פיגוע רצחני כזה או אחר. ההיסטוריה היהודית מוכיחה שהאויב מבחוץ, יהיה אכזר ונחוש ככל שיהיה לעולם לא יוכל להשמיד אותנו, אלא רק לצרוב את הבשר ולהותיר צלקות שבסופו של דבר רק יחזקו אותנו. הכרסום הפנימי, לעומת זאת, הבקע בלב החברה, עלולים למוטט אותה ולהביא לחורבן המדינה והעם.
מתוך התסכול הכבד והשאיפה הבריאה לעתיד טוב יותר נולדה ההנחה השגויה שראש ממשלה שסרח מהווה איום קיומי על גורל המדינה, ולכן, על הציבור הנאור להתאחד במטרה להדיח אותו ולהסיר את הנגע הרע בטרם יהיה מאוחר מדי. הטענה הזו, לא רק שאינה נכונה, היא גם זילזול בוטה באינטליגנציה של קהל היעד שלה. קיומה של מדינת ישראל מעולם לא היה תלוי בגחמותיו של ראש ממשלה כזה או אחר, יהיה בלתי כשיר, נרקיסיסט, שפל או מושחת ככל שיהיה. מנהיג עוין מסוגל לכל היותר להסב נזק הפיך, אך הוא אינו מהווה איום קיומי.
העם הוא חומר הגלם שממנו עשויה כל מדינה — לא ראש ממשלה, לא הנשיא ולא רמטכ״ל. גם אם יקרוס אחד מבעלי התפקידים הבכירים יבוא אחר במקומו, ואפילו אם לא יבוא, העם ימשיך לעמוד; אך עם מפולג לא יחזיק מעמד, עם מפורר יוביל לחורבן המדינה.
גדולתו של עם אינה מתבטאת במספר הנפשות החיות בו, אלא במידת האחדות שלו. ב7 באוקטובר 2023 היה די באלפיים מחבלים חמושים כדי להנחית מכה אנושה על מדינת ישראל והעם. היעדר מערך הגנה אחיד ומלוכד שהיה אמור למנוע את הטרגדיה, או לכל הפחות להקטין במידה ניכרת את דרגת החומרה שלה, תואם באופן מטריד את מרקם החברה בעת התקיפה. חברה מפוררת היא חברה נוחה לפלישה, וכזו בדיוק הייתה החברה במדינת ישראל ב7 באוקטובר. בעוד מדינות רבות בעולם יכולות להרשות לעצמן להתפורר ולדעוך לאיטן באין כל מפריע, למדינת ישראל אין זכות יתרה שכזו. האויב יודע היטב שלא משתלם להכות בישראל חזקה, אז הוא ממתין לרגעי החולשה, לשעת הגסיסה, כדי להמית במכה אחת מהירה.
חודשים ארוכים התבונן האויב וחכך ידיו מול המראה הבלתי נתפס של מדינת ישראל מתבוססת בדמה, עדיין לא מתה, אך פצועה ושסועה, מיוסרת על ידי מנגנון ההשמדה העצמית שהציתה הנהגת המדינה ותדלקה החברה. הוא לא היה צריך לפעול או לעשות שום דבר, רק לשאול את עצמו השכם והערב את אותה שאלה: מתי השעה הטובה ביותר להלום בישראל עד חרמה? ואכן, השעה המקוללת הגיעה והתוצאה ידועה, אך היא לא הייתה הטובה ביותר מבחינת האויב, כי עד כמה שקשה לקבל זאת, פוטנציאל האסון היה כבד בהרבה מזה שנכפה עלינו. מדינת ישראל ספגה מפלה קשה במיוחד, אך היא לא הושמדה, וכפי שההיסטוריה לימדה אותנו — מתוך כאב וחורבן נתחזק ונצמח.
כעת, על כל אחד ואחת מאיתנו להירתם למען המטרה הטובה, להניח בצד דעות אישיות ולפעול בהרמוניה למען הכלל. מי שאינו מעוניין לשקם ולבנות, שלא יטיח ביקורת במטרה להרוס, כי אם יש משהו שעלינו ללמוד מהתקופה שקדמה ל7 באוקטובר, 2023, הוא שאזרחי המדינה הם בעלי השפעה חזקה בהרבה מזו של ראש ממשלה, חיזבאללה או חמאס, והבחירה בידם — להיות הלב הפועם שלה, או הסכין שיקוב אותה.